<h1>רשב"ץ — פי' הגדה</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים [שמות י"ג, ח'], זאת ההלכה נאמרה בגמ' אחר המשנה של ר"ג לומר כי הוא זה ממצות ההגדה שחייב אדם לומר לא את אבותינו גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם שנאמר ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו אל הארץ אשר נשבע לאבותינו [דברים ו', כ"ג] וכבר אמרנו אל התינוק השואל מה נשתנה ואלו לא גאל את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו הוציאנו מעבדות לחירות ומיגון לשמחה ומאבל לי"ט ומאפלה לאור גדול ונאמר לפניו הללויה, זהו לשון המשנה [פסחים קט"ז ע"ב] אחר משנת ר"ג וזהו שאמרו [שם ע"א] מתחיל בגנות ומסים בשבח שאין ראוי לנו שנהיה כפויי טובה לקב"ה שעשה כל הניסים האלה ולא נודה לו הטובה לפיכך אנו חייבין להודות להלל וכו', ויש כאן שמנה מיני הודאות כנגד ארבעה נסים שעשה לנו הוציאנו מעבדות לחירות אחד, ומיגון לשמחה שני, ומאבל לי"ט שלישי, ומאפלה לאור גדול רביעי, וכמו שטובות האל היו כפולות עלינו כן ראוי שנודה הודאות כפולות על אלו הניסים שמנה הודאות על ארבעה נסים. וי"א שאין ראוי לומר לקלס שהוא לשון בזיון וכן אמר רב עמרם גאון ז"ל לפי שכתוב לעג וקלס [תהלים ע"ט, ד'] אבל רבותינו ז"ל הם משתמשין בו לשון שבח במדרש [תנחומא בשלח סי' י"ג] קדמו שרים אחר נוגנים [תהלים ס"ח, כ"ו] כי ישראל היו מקלסין להקב"ה תחלה ואחר המלאכים ואחר הנשים שנאמר בתוך עלמות תופפות [שם], וכן בכל המקומות מזכירין מקלסין להקב"ה והוא מלשון והוא במלכים יתקלס [חבקוק א', י'] לשון שבח וכן לא היית בזונה לקלס אתנן [יחזקאל ט"ז, ל"א] לשון שבח וכן לע"ז שעובדין אותה ברגימה [ע"ז נ' ע"א] אומרים אבני בית קוליס כי כן היו קוראין אותה עובדיה לשון שבח ואנחנו מכנין אותה לגנאי מרקוליס כלומר הפך קוליס כי בלשון רז"ל מר לשון תמורה והפך אמרו בבכורות בפרק עד כמה [ל' ע"א] מזבן תרבא דאטמא במר (תיתא) [דכנתא] פירוש שהיה מוכר חלב אסור בתמורת חלב (התיתא) [הכנתא] שהוא חלב מותר וכן בפרק גיד הנשה [חולין צ"ד ע"א] נבילה במר דשחוטה כלן לשון תמורה וחלוף וכן מר קוליס הפך שבח, אם כן נכון לומר לקלס לשון שבח ואין לחוש שיהיה לשון לעג וקלס ויגיד עליו רעו [איוב ל"ו, ל"ג] שאר המלות שהם לשון שבח. ואלה ההודאות כולנו אנו חייבין בהם למי שעשה לאבותינו ולנו כ"א לנו נגאלו הם היינו משועבדים לפרעה ולבאים אחריו עד היום ומה הם הניסים האלו הוציאנו מעבדות לחירות וזהו השרש וכיון שיצאנו מעבדות לחירות יצאנו מיגון לשמחה כי מי שיש רשות אחרים עליו הוא ביגון ואם יצא לחירות יצא לשמחה וכמו שאמרו בראשון (מע"ז) [מר"ה] [ח' ע"ב] כי עבדים עברים ביצאתם לדרור היו אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם וכן יצאנו מאבל לי"ט כי העבד הולך יחף כאבל ובצאתו לחירות יצא מאבלותו לי"ט וכמו שכתוב מנעי רגלך מיחף [ירמיה ב', כ"ה] ופסוק הוא במגילת אסתר מיגון לשמחה ומאבל לי"ט [אסתר ט', כ"ב] וכן מי שהוא עבד הוא ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה [דברים כ"ח, כ"ט] ובצאתו לחירות הוא יוצא לאור, ומה שאמר לאור גדול ולא אמר [לאור] סתם כי אותו אור אינו אור זה שגם העבדים משתמשין בו אלא אור הכבוד כמו שנאמר כי [הנה] החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה [ישעיה ס', ב'] על כן נאמר לפניו הללויה הוא השבח היותר מעולה שבספר תלים שיש בו שבח וזכר שם האל יתברך כמו שאמרו באחרון מפסחים [קי"ז ע"א] וזאת הפתיחה היא מעין ברכה לקריאת ההלל.
הללויה הללו עבדי ה', אמרו בגמ' [פסחים קי"ז ע"א] הלל זה מי אמרו ר' יוסי אומר אלעזר בני אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעברו על הים וחלוקין עליו חביריו לומר דוד אמרו ונראין דבריו מדבריהם אפשר ישראל שחטו את פסחיהם ונטלו את לולביהם ולא אמרו שירה ואעפ"י שנכתב בספר תלים כבר אמרו בגמ' דבתרא [בבא בתרא י"ד ע"ב] כי ע"י עשרה זקנים אמרו דוד שהוא חיבר כל שירות שבעולם עם ספרו ועשרה זקנים הם אדה"ר ואברהם הוא איתן האזרחי ומלכי צדק ומשה והימן וידותון ואסף וג' בני קרח כלם מפורשים הם בספר תלים, וי"א כי אדה"ר אמר מזמור שיר ליום השבת [תהלים צ"ב] וכן הוא במדרש קהלת [קהלת רבה פ"א ס"ב] אבל בגמרא דסנהדרין [ל"ח ע"א] (אמרי) [אמרו] כי ה' חקרתני ותדע [תהלים קל"ט] אמרו אדה"ר לפי שנאמר גלמי ראו עיניך שהיה גולם בעת היצירה ומשם למדו שלשון ארמי היה מדבר לפי שאמר ולי מה יקרו רעיך אל לשון תרגום. והלל זה קראוהו בגמרת ברכות [נ"ו ע"א] הלל מצראה שקורין אותו על גאולת מצרים ואמרו עליו [שבת קי"ח ע"ב] הקורא אותו בכל יום כמו שקוראין בימים שגומרין את ההלל הוא מחרף ומגדף שאינו אלא כמצחק כיון שאין קורא אותו על נס אבל על פסוקי דזמרה אמרו שהקורא הלל בכל יום מובטח לו שהוא בן העה"ב והוא מהמזמורים שהם תהלה לדוד [תהלים קמ"ה] עד סוף הספר שהיו חביבין לדוד שהוא חותם בהם כמו שפותח בהם כמו שאמרו [ברכות ט' ע"ב—י"א ע"א] על המזמור הראשון שפתח בו באשרי האיש [תהלים א', א'] וחתם בו אשרי כל חוסי בו [שם, ב', י"ב], כי למה רגשו גוים [שם, שם, א'] אינו ראש מזמור וכן אלה המזמורים פתיחתן כחתימתן שהרי הראשון תהלה לדוד [שם, קמ"ה] וחותם תהלת ה' ידבר פי [שם, שם, כ"א] אלא שלפי שהוא חותם ויברך כל בשר שם קדשו [שם] אנחנו אומרים כי אנחנו גם כן נברך יה מעתה ועד עולם שהוא פסוק בזה ההלל [תהלים קט"ו, י"ח] כדי לחתום הללויה לשלשל בו הללויה הללי נפשי וכל שאר המזמורים פותחים בהללויה וחותמים בהללויה ע"כ אמרו כי כל הקורא בכל יום הלל זה של פסוקי דזמרה שהוא בן העולם הבא. והלל הגדול [תהלים קל"ו] לא תקנוהו אלא על נס גדול כגון ירידת גשמים אחר עצירה [תענית י"ט ע"א] לפי שיש בו נותן לחם לכל בשר [תהלים קל"ו, כ"ה] וכן על כוס חמישי [פסחים קי"ח ע"א] לתוספת הודאה וברכה ונקרא הלל הגדול לפי שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה, ואריב"ל הני כ"ו כל"ח כנגד כ"ו דורות שברא בעולמו ולא נתן להם התורה וזן אותם בחסדו ואמרו מאחר דאיכא הלל אנן מ"ט אמרינן האי הלילא מפני שיש בו חמשה דברים הללו יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה ותחיית המתים ושעבוד מלכיות, יציאת מצרים דכתיב בצאת ישראל ממצרים [תהלים קי"ד, א'] וקריעת ים סוף דכתיב הים ראה וינס [שם, שם, ג'] מתן תורה דכתיב ההרים רקדו כאלים [שם, שם, ו'] תחיית המתים דכתיב אתהלך לפני ה' בארצות החיים [שם קט"ז, ט'] שעבוד מלכיות דכתיב לא לנו ה' לא לנו [שם, קט"ו, א'] איכא דאמרי לא לנו ה' לא לנו זאת מלחמת גוג ומגוג ר' נחמן בר יצחק אמר מפני שיש בו מליטת נפשם של צדיקים מגיהנם שנאמר אנא ה' מלטה נפשי [שם, קט"ז, ד'] אכי"ר.
